"אל תסתמך על אף אדם אחר. אם משהו צריך להיעשות פשוט תהיה אתה זה שיעשה"

זה קרה השבוע. מנהיגי העולם צעדו במרכז פאריז ואחריהם כמה מיליוני אנשים, באחת ההפגנות הגדולות ביותר שנערכו אי פעם.

אני אשאיר לאחרים לתאר מה היה שם, ומה משמעות הדבר, ואם ההפגנה הזו תועיל למיגור הטרור ופני צרפת לאן… כי אותי משך משהו שולי, אך משמעותי מאד מבחינת הנושאים שמרתקים אותי, ולדעתי גם את קוראיי.

כאמור, בראש ההפגנה צעדו מנהיגי העולם, ומכיוון שהעולם די גדול, ויש בו מספר רב של מדינות, נאלצו המנהיגים לצעוד בכמה שורות.

נתניהו צעד בשורה השנייה. זה לא התאים לו.

מה עשה? נעמד באמצע השורה, מאחורי נשיא צרפת פרנסואה הולנד ומאחורי נשיא מאלי, ולפתע נתקף בצורך עז ללחוץ את ידו של נשיא מאלי, שצעד בשורה הראשונה.

אתם יודעים, מאלי היא מדינה שרובכם לא יודעים איפה היא נמצאת, נכון שבא לכם ללחוץ לנשיא שלה שהוא שחור במקצת את היד?

גם נתניהו אמר לעצמו: "בא לי מאלי".

וכך לפי תיאורי כתבים "נתניהו איגף מצד ימין לכאורה כדי ללחוץ את ידו של נשיא מאלי איברהים קרישה, תוך כדי לחיצת יד מירפק לעצמו מקום במרכז השורה הראשונה. התרגיל" כך כתב עיתונאי בכיר "העניק לווית חן ישראלית למצעד. רק מנהיגים ישראלים יודעים את תורת המרפק".

2.

האמת, שבתחילה ניסו שונאי נתניהו להציג אותו כאיזה מתלהב שנדחף, אבל מהר מאד הגיעו התגובות והם היו, איך לומר נלהבות מאד. מסתבר שהמון ישראלים היו גאים מאד בראש הממשלה שלהם שעשה צעד שיש בו תושייה ותעוזה והמון חוצפה ישראלית. הם מעדיפים ראש ממשלה שמגיע למטרה, גם אם בדרך לא "איי איי איי", לבין אחד שמשתרך אחרי כולם רק בגלל שלא נעים לו…

גם נתניהו מאמין כפי הנראה, שהצעד הזה יעניק לו נקודות זכות אצל בוחריו. משום שאנשים אוהבים לראות את המנהיגים שלהם בשורה הראשונה, ובתכל'ס נתניהו הביא להם את המראה שהם אוהבים לראות…

עם האנקדוטה המבדחת הזו בואו נפליג יחד לדברים שבאמת רציתי לומר כאן.

שאלו את עצמכם כיצד אתם פועלים בתרחישים הבאים:

מישהו נואם והרמקול שלו כבה, או לעיתים עובד ולעיתים כבה, מה שנשמע יותר גרוע. "… מר… תנו… ביל… ברא… במקום  …לה …צח ומחה… דימ… …נים". מה אתם עושים?

• אומרים לעצמכם "איזה לא נעים, שמישהו יעשה משהו".
• שואלים את עצמכם, איזה טכנאי רמקולים יחטוף צעקות השבוע ואפילו לא יצטרכו רמקול לשמוע אותן?
• רצים במהירות לכיוון המיקסר (אם אתם יודעים מזה) או דואגים שאיש לא ידרוך על הכבל.

אתם בחופה ורואים נצנץ ענק, מאלה שזורקים על… כשבאים לכסות את הכלה, ובכן, הנצנץ מונח על אפו של החתן ומשווה לו ארשת מצחיקה. מה אתם עושים?

• חושבים לעצמכם: "מסכן, בכל תמונות החתונה יהיה לו נצנץ על האף?"
• שואלים את עצמכם: "מה, אין כאן אפילו בנאדם אחד שקולט את המצב ויעשה משהו?!"
• מחליטים להיות האדם האחד הזה. עולים לפודיום, בין הרב המקדש לשווער הנרגש ומגרדים מעל קצה אפו של החתן את הנצנץ בהתעלמות מוחלטת מכל המבטים המוזרים שננעצים בכם?

אם אתם רואים ילד בוכה בליל שבת אחרי התפילה, מה אתם עושים?

• אומרים לעצמכם: "אויש מסכן, נאבד, אבל אסור לי לעצור כי אז אני אתקע איתו שעות ויש לי אורחים".
• מתעצבנים, "איזה מן הורים מאבדים את הילד שלהם?!"
• צועקים למישהו, "אתה אולי בדרך לרב חנניה צ'ולק?"
• נעמדים ליד הילד עד שיימצאו הוריו או עד שיימצא מישהו אמין שייקח אותו לרב חנניה צ'ולק, ואם לא- עושים את זה בעצמכם.

וכך עוד שאלות משאלות רבות, שהתשובות עליהן יענו לכם תשובה מאד ברורה מי אתם וכמה עוז ותושייה יש לכם.

4.

אבי שיחי' הוא האחראי על המשפט שרשמתי בכותרת "מה שאני לא אעשה לא יהיה עשוי", שכוונתו היא "אל תסתמך על אף אדם אחר. אם משהו צריך להיעשות פשוט תהיה אתה זה שיעשה".

מי שמכיר את אבי מחיפה יודע שנאה דרש נאה גם קיים. הוא האיש שהיו קוראים לו לפנות גופות של גלמודים שנמצאו בביתם, עוד לפני ששמעו על זק"א. הוא נוהג עד היום לחלק ארוחות חמות (שהוא מבשל בעצמו…) לזקנים ונדכאים ולא מחכה לאיש שיעשה זאת.

והאמת, שהמשפט הזה ראוי שיהיה נר לרגלי הורים וילדים באשר הם. הוא משפט שבונה. משפט שמעורר את גן האחריות ובסופו של דבר הקב"ה מחזיר בכפל כפליים. ומלבד זאת, האדם הופך להיות בעל תושייה כלפי עצמו כי "לתת זה נחשב לקבל".

וכאן אנחנו מגיעים שוב לראשית הטור. למעשהו ה"לא ממש נעים" אך עם התוצאה הממש מלבבת, של בנימין נתניהו.

אם תשאלו את המון העם מה הם חושבים הם יענו לכם. כן. יש חשיבות שמנהיג מדינה יצטלם ויקוטלג בעולם כמוביל וכמנהיג "מהשורה הראשונה". זה נותן כוח, השפעה והתחשבות בעתיד. זה לא משהו קטנוני, זה משהו שיש לו משמעות.

נתניהו יכול היה להיכנע לאי נעימות שאולי היתה לו (ובמחשבה שנייה, לא ממש נראה שהוא מכיר את המושג…), אבל הוא בחר לעשות את המעשה הנכון וחתר ואף הגיע לחזית.

אז מישהו לעג לו? שילעג. מה שחשוב זה מה שכל המיליארדים ראו. התמונה שנחרטה בראשם.

6.

וזה מביא אותנו למטרה לשמה נכתב המאמר: חינוך לתושייה הנדרשת לבן אדם כלפי עצמו או משפחתו.

בני אדם מפסידים המון בגלל שהם מהססים לעשות צעד פשוט המאפשר להם סיכוי לקידום, לרווח, להזדמנות ואפילו להצלה.

זה יכול לנבוע מעצלות, מחוסר אמון של האדם בעצמו או בזולתו, מחוסר ביטחון עצמי ובעיקר מאי נעימות.

הנכון הוא לחנך את ילדינו מגיל צעיר לקום ולפעול, בעת שמחה ולהבדיל בעת צרה ל"ע, להיות אנשים שמושטים יד לעזור, ליזום כשצריך, ולא לשבת רגל על רגל ולעזוב לאחרים חילם, ולעולם לא להיות עצלים.

ציטוטים מתוך ספר "אורחות צדיקים"

"העצלות מדה רעה מאד. מי שזאת המדה גוברת בו, עניניו מקולקלים מאד בעולם הזה ובעולם הבא…"

"דימה חכמת עצל לשדה איש עצל… כי העצלים אוהבים מנוחה, ומתוך כך המצוות קשות עליהם ולמוד התורה כבדה על נפשם, ויברחו מבית המדרש למקום מנוחה, וכשהם יושבים בבית הכנסת, הם ישנים…"

"… כי העצל יורה היתר לעצמו, ויאמר טוב לגוף המנוחה כדי שיתחזק… ומטה אזניו לדברים בטלים, ואומר שבזה יהא לבו פתוח…".

… כללו של דבר, העצל אינו שווה לא לעולם הזה ולא לעולם הבא, כי מאנו ידיו לעשות טוב". "

טורו של חיים ולדר – אות חיים, מתפרסם במוסף יתד נאמן

האתר של חיים ולדר